שיעור 7: שמות עצם פרטיים

שם עצם פרטי

בשיעור הקודם השתמשנו בכינויי גוף כדי להצביע על האלמנטים שמשתתפים במשפט. בהרבה מקרים יש צורך להיות ספציפים יותר, ולשם כך אנחנו משתמשים בשמות פרטיים, טכניקה “מהפכנית” שמאפשרת לנו להתייחס למישהו או משהו בשמו.

תחילה נכיר כמה מילים הקשורות לעצמים שנהוג לתת להם שם פרטי:

שם עצם פרטי אחד אתם כבר מכירים: sitelen Lasina, זהו השם שניתן לכתב הלטיני. הנה דוגמא לשמות של אנשים:

כפי שאפשר לראות משתי הדוגמאות האלה:

1. השם הפרטי יופיע מיד אחרי שם העצם אותו הוא מתאר, ממש כמו שם תואר.
2. שמות עצם פרטיים מתחילים באות גדולה. למעשה, כל פעם שתפגשו מילה שמתחילה באות גדולה, תוכלו להסיק שמדובר על שם עצם פרטי.
3. במערכת הכתב sitelen pona כותבים את השמות הפרטיים בצורה כזאת: 󱥂 nimi. את השם מקיפים במסגרת אובלית שנקראת “כרטוש” (cartouche), בדומה למסגרת שמקיפה את כתב היתדות העתיק. בתוך הכרטוש כותבים את השם בצורה הבאה: לכל אות של השם בוחרים מילה שמתחילה באות הזו, ורושמים את הסמלים של המילים שבחרנו ברצף. למשל: את השם Ema ניתן לכתוב באמצעות הסמלים של המילים הבאות: 󱤉 e, 󱤶 moku, 󱤂 ala.

חוץ משמות של אנשים, מכנים בשמות גם מדינות, ערים ושפות. הנה כמה דוגמאות:

מהדוגמאות האלה אפשר ללמוד על הדרך שבה טוקי פונה בוחרת לאיית את השמות:

1. כל שם עצם פרטי עובר התאמה לכללים הפונטים של השפה. כך, למשל, השם Tosi, שנבחר עבור גרמניה, מתחיל באות t, בשונה מהשם המקורי (Deutsch) שמתחיל באות d. הסיבה לכך היא ש d אינו חלק מהעיצורים התקניים של טוקי פונה. חלק מהשמות עובר שינוי קטן יחסית, כמו למשל Noah שהפך ל־Nowa. אחרים עוברים שינוי גדול יותר, כמו français שהפך ל־Kanse.
2. השם בטוקי פונה תמיד יתבסס על הצורה שבה הוא מופיע בשפת המקור שלו. כך, למשל, המילה “גרמניה” לא לקוחה מהשם האנגלי Germany אלא מהשם Deutchland, שהוא השם המקובל בקרב דוברי גרמנית.

הגיע הזמן לבנות משפטים מהמילים החדשות שהכרנו:

לקריאה נוספת

• שאלה: איך לבחור לעצמי שם תקני בשפה?
• שאלה: איך אפשר לקצר את השמות הארוכים של sitelen pona?